״מָה סֵפֶר יָכוֹל / חוּץ מִלְּהַבִּיט עַל עַצְמוֹ בָּרְאִי״ 


נורית זרחי, מתוך ׳אמנות׳

גלריה אגריפס 12 הוקמה באפריל 2004 על ידי קבוצת אמנים, בדירת מגורים בלב ירושלים. 
הגלריה מקיימת מפגש ושיח בין ציירים, פסלים, צלמים ואמני מולטימדיה ומייצגת חתך עשיר 
ומגוון של אמנות ישראלית עכשווית. 
בעקבות הצעתו של מקס אפשטיין, אחד מחברי הגלריה, יצא לפועל פרויקט ספר האמנים. 
16 אמני הגלריה הוזמנו ליצור ללא כל מגבלות של נושא או טכניקה, סדרת עבודות שתשקף את עולמם ואת תהליכי היצירה שלהם, זאת בפורמט של ארבע כפולות עמודים לכל אמן.

חופש הפעולה אפשר לאמנים לבחור אם לשלב טקסט ובו הרהורים, הצהרת אמן,
 תיעוד יומן אישי, תהליכי היצירה, סיפורת או שירה. יש שבחרו ליצור דימוי המכיל את הדיבור.

באופן מסורתי, ספר אמן מכיל עבודות של יוצר יחיד ונחשב למדיום אמנותי הנדפס במספר מצומצם של עותקים, חתומים בידי האמן.

בעולם המערבי מייחסים לוויליאם בלייק, (1757-1827), משורר, צייר ודפס אנגלי, את יצירת ספר האמן הראשון. מאז שורה ארוכה של אמנים הפיקו ספרי אמן, ביניהם פול גוגן, הנרי מאטיס, מארק שאגאל, פבלו פיקאסו, אמני האוונגארד ועוד רבים וטובים עד לבני זמננו.
בשלב שלפני כריכת ספר אמני אגריפס, הוצגו בגלריה מקום לאמנות, תל-אביב (מאי 2018), מספר כפולות עמודים, בתערוכת ׳ספר אמני אגריפס׳. 
התערוכה (כמו גם הספר), חשפה והדגישה הקשרים של צורה ותוכן ויצרה שיח חדש בין העבודות. 
לדוגמא: שימוש בחומרי טקסטיל, תפירה ורקמה ביצירתן של מזל כרמון, נדיה עדינה רוז ואנדי ארנוביץ׳. 
כך גם רישומי הגולגולת של לאוניד זייגר מהדהדים בצילומי הרנטגן של רינה פלד, המשולבים בעבודתה. 
אפשר לראות בספר אמני הגלריה פורמט המאפשר לצופה להצטרף למסעות היוצרים ולעבור חוויה של מגע חושי ישיר עם עבודותיהם.

על עבודות האמנים

דורון אדר מציג שתי פנים של מרחב עבודתו – מסעות חקר מתמשכים של תצלומי נוף מוקפדים, החושפים את אבני הבניה של החומר שיוצר את הנוף ומביאים את החוויה האישית של רגע הצילום ותיעוד פיסות חיים פרטיים במסע מתמיד להכרה וגילוי של מבנה הקשר הזוגי שלו.

אלחנדרה אוקרט משלבת בסדרת עבודות סמלים אישיים ביניהם 'הדרקון' כסימבול של כוח היצירה, משוטט בין דפי הספר כאלמנט חוזר. פרי 'תות שדה' הוא האמנות עצמה כמו גם היופי הנמצא בחיים. אוקרט מביאה לידי ביטוי את הרהוריה אודות מערכות היחסים בין האמן למאבקי היצירה והיצר.

מקס אפשטיין מעביר את מיצבי החוץ שלו אל מרחב הספר. הסדרה ׳מתוך פרויקטים שלא יצאו לפועל׳ מציגה דמויות אלגוריות במצבים שונים, על רקע נוף אורבני. מגדל שמירה הוא סמל לעמדת האמן, דמויות עומדות ליד חורי אספלט מייצגות סיבה לפעולה אמנותית.

אנדי ארנוביץ יצרה ספרי אמן רבים, עבורה פרויקט זה הוא טבע שני. היא ממחזרת את הדפים, שכבות שקופות מונעות מהצופה לראות את הדף במלואו ורומזות על מידע חבוי. 
חלונות וחורים חושפים סיפורי עבר והשראות עתיד, מעלים את התת-מודע, החלום.

לנה זידל מתכתבת בסדרת 'אשת האמן' עם דיוקנאות נשים במהלך ההיסטוריה ושואלת מי היא ׳אשת האמן׳ העכשווית. בניגוד למסורת של אמן/גבר/בעל המצייר את בת זוגו, זידל (אף היא אשת אמן), מציגה דיוקן עצמי מחויך של אישה יצירתית היודעת לאלף זאבים.

עודד זידל בחר לצייר סדרה של קומפוזיציות פנורמיות ובהן אתרי בניה, גדרות תיל, גרוטאות ונופים תעשייתיים, המחברים את הקונקרטי והמוכר עם ציור על סף ההפשטה. התאורה והצבעוניות מתחלפות בהדרגה מציור לציור, מלילה לאור יום ובחזרה לתאורה לילית.

לאוניד זייגר מציג בסדרה ׳ואניטס׳ רישומי דיו של גולגולת משמונה זוויות שונות. טקסטורת האובייקט מזכירה מפה טופוגרפית של נוף רווי נחלים, גבעות ומערות המהווה עולם שלם סגור בתוך עצמו.

גבי יאיר עוסק בחיפוש תמידי אחר יצירת יש מאין. הוא מנסה לתפוס את הווית ה'כאן ועכשיו' באינסוף אפשרויות, על ידי תנועה ציורית שלא מחויבת לדבר פרט לעצמה. התוצר הוא נוף חיצוני התואם את הלך הרוח הפנימי של האמן, מעין סיסמוגרף של מצב נפשי.

מיכאל יחילביץ׳ ממזג בסדרה ׳כעבור חמישים שנה׳ את עבודות הילדות שלו במוסקבה עם עבודותיו מישראל – פתרון אמנותי מפתיע. המפגש בין עבודות ילד הפלא לאמן הבוגר מזמין השוואות ומעלה שאלות כגון האם דיוקן האמן כאיש מבוגר בקשר עם דיוקן האמן כאיש צעיר…

מזל כרמון טווה את עבודותיה בחוטים צבעוניים. הם ׳הופכים׳ לדימויי רקמה אורגנית פגיעים או צבר עלים שברירי, המאזכרים תהליכי צמיחה ונבילה, חיים וכיליון.

שרה נינה מרידור יוצאת למסע אמנותי רוחני. היא חוקרת את המתח התמידי הקיים בין האדם לצלם האלוהי, את האלוהות כהתגלמות עליונה של פוטנציאל האדם והיצירה אותה הוא בורא. הסדרה 'מעשה צעצועים' מציגה את דיוקנה העצמי אותו ניתן לפרש כאיקונה ו/או ארכיטיפ נשי של האל ואת מעשה האמנות כמעשה תפילה.

רינה פלד יוצאת למעין מסע פנימי, הבוחן את העשייה האמנותית שלה במובן הנושאי והחומרי. התנסות בטכניקות חדשות חוללו שינוי בסגנון הציור שלה. היא מנסה להכניס מהלכים אלו גם לדפי הספר המהווה סיכום ביניים של דרכה האמנותית.

ריטה מנדס-פלור מאוהבת במרחב המדבר חסר הגבולות. בסדרה 'למסגר את המדבר' היא נפרדת מהמצלמה ושבה לרישומי גרפיט, בוחרת לשפשף את העיפרון מעל טקסטורות של שרידים ביולוגיים שליקטה בשיטוטיה במדבר, כמו גם סולית מגפי ההליכה שלה. היא מדמה את הסימנים הנוצרים 
על גבי הנייר כצעדים בחול ובוחנת לאן הם לוקחים אותה.

נדיה עדינה רוז יוצרת עבודות פיסוליות המוצבות ברצפה או תלויות על קירות. חומרי העבודה – שמיכות, כריות ובדים הופכים לפרגמנטים מעולם החי והצומח ומציגים זיכרונות וסמלים שצולמו ושולבו בשירים שרוז כותבת.

בתיה רוזנק אוהבת להתנסות בחומרים ולחפש טכניקות הגורמות להם להגיב ומפתיעות אותה בתוצאה המזכירה לרוב אלמנטים מעולם הטבע, כל זאת במעורבות קלה של האמנית. היא חוזרת על אותן הפעולות בווריאציות שונות ובשינוי קומפוזיציות.

רות שרייבר בחרה לצייר על 8 גיליונות הנייר שקבלה, סדרת דיוקנאות של 16 חברי הגלריה, בעיפרון וצבעי מים. היא חשה שההתאמה בין המספר האמנים לגיליונות היא הזדמנות שאין להחמיץ. כדי לגוון את העבודות, התמקדה שרייבר בפרטים שונים בכל אחד מהציורים, צילמה והגדילה את הפרגמנטים שיצרו נקודת מבט חדשה בכל דיוקן ודיוקן.