כמעט‭ ‬גן‭ ‬עדן

כמעט גן עדן

תמיד נמשכתי למקומות שקשה למצוא להם הגדרה. את רובם גיליתי בשולי הכביש, בדרך ליריחו, בנקודות מכירה של ציוד לגנים. שם, לאורך קילומטרים רבים, כצבא רפאים, צמחו מתוך האדמה פסלים דקורטיביים של חיות, ציפורים, פירות וגמדים.

לאחר התלהבות ראשונית מקרבתם ומוזרותם של הפסלים, גיליתי במקום הזה משהו שאף פעם לא ראיתי בו קודם. התבוננתי בשורות ארוכות של פסלי גבס והרהרתי לגבי ממשות נוכחותם ולגבי קיומו של המקור. הטלתי ספק בקשר לקיומו של אותו הפסל האחד והיחיד שממנו התחיל הכל. האם אכן היה אחד כזה? התבוננתי בעמודים המעוטרים בקישוטי עלים מגבס, המכוסים בשכבה מחוספסת של צבע אפור-חום. הם כמובן חיקוי של משהו… אך של מה בדיוק? איזה סגנון הם מנסים לחקות? מה פרושה של התפזורת התיאטרלית של פסלים מסתוריים שצומחים מתוך החול? אולי זהו בסך הכל אוסף מקרי של חפצי נוי קיטשיים עם נגיעה ים-תיכונית?…או אולי מסתתר כאן עוד משהו?

הרהורי בחידת קיומו של האוסף הענק של הפסלים, המתייצב כעדות דוממת או כתפאורה לדרמה המתרחשת בשולי הדרך, גרמו לי לחשוב שלתפאורה הזאת יש עוד תכונה אופיינית אחת: להפוך את כל המקומות האלה לאקס-טריטוריה. והרי, נקודות מכירה של ציוד לגנים פזורות בכל חלקי הארץ ובדרך כלל, הן נראות כתקועות בין עולמות. המקומות האלה כמרחפים במרחב מטפיזי, בלתי מוגדר מבחינה גאוגרפית, מדינית פוליטית וכו'. נוצר הרושם, שנקודות המכירה מתקיימות אי-שם, מעבר לזמן. ואכן, המקומות הללו שומרים על אותו מראה במשך שנים. חוקי הזמן, ככל הנראה, אינם חלים עליהם… וכידוע, במקום אקס-טריטוריאלי שנמצא בין העולמות, במקום שכמעט מכריח את המתבונן לעסוק בסוגיית ההעתק והמקור, במקום כזה יכול להתרחש כל דבר, כמו למשל; "כמעט גן עדן" – דרמה מקומית, מזרח-תיכונית ללא פינאלה…

הצבע הכחול בסדרה "כמעט גן עדן" מסמל את זרימת החיים וזרימת הרעיונית. הטפטוף הכחול מילא את הרישומים והפך לחלק בלתי נפרד של הפסלים שבניתי. ההתבוננות בחיות בטון בשולי הדרך הולידה רעיון של גן עדן שקפא בחולות. במשך העבודה על הסדרה ראיתי לנגד עייני דימויים של גן עדן מבטון וגבס שכל-כולו – חיקוי והעתק, אך בו בזמן – כולו געגוע אל גן העדן "של ממש"… הפסלים שבניתי קשורים ישירות עם "המקור" של ציוד לגנים שגיליתי בדרך ליריחו. הדו-שיח שלי עם "המקום" ועם "המקור" התנהל דרך הרישומים בדו-מימד ולבסוף חזר לתלת-מימד בצורת פסלים בכחול-לבן.

ברישומיי החרפתי במכוון את הדיאלוג בין הדברים החיים ו"הנושמים" לבין "העצמים": בין הטבע החי לטבע-דומם. ב"כמעט גן עדן" ברווזיי בטון ניצבים מול התוכים הצבעוניים, ככל הנראה – החיים בהחלט. התפרצותה של המזרקה מופיע כהנגדה לסטטיות של תרנגולות גבס, תפוחי פלסטיק וכדי חרס. נשר בטון מנסה להמריא, רתום למרכבה מגושמת עמוסת אווזי חמר, כדים ואדניות. קואלה מנמנם על ענף העץ מעל בית-קפה רפאים, שהולך ומתפוגג בערפל הצהוב של הנוף. זוג פלמינגו וורודים פוסע לעבר אדניות בטון שמסודרות כסרקופגים: על גבן ניצבים בפומפוזיות פירות פלסטיק ופטריות ענק. צורתם מעלה בזיכרון את טקסי הפריון בתקופה הפגנית… ערימת עצמים מקריים מזכירה במפתיע את הפיסול הפוסטמודרני של סוף המאה שעברה… והעץ? עץ הדעת טוב ורע, צומח בצניעות בפינה השמאלית של הרישום וגזע כרות של עץ אחר מושלך מאחורי האדניות, נבלע בתוך העפר האפור… אדם וחווה צפים על פני המים, ידיהם פרוסות לצדדים. מזרקות מים מתפרצות מתוך פיותיהם. הם צפים בים של חפצים בלתי נחוצים… לאן הם צפים?

לנה זידל, 2015

במרחק נגיעה

סדרת העבודות "כמעט גן עדן" של לנה זידל נוצרה אחרי התערוכה "זאבי חוצות" שהוצגה לפני
כשנתיים בבית האמנים בירושלים ומבטאת רוחות של התחדשות. אחרי יותר מעשר שנים בהן עסקה
בזאבים השועטים ברחובות ירושלים מתחולל שינוי.הזירה בה מתרחשות הסצינות המופיעות בעבודות
היא פיסות נוף לא ירושלמיות והגיבורים הם לא זאבים, אלא חיות אחרות ובני אדם.

גם כאן ,העבודות מבוססות על צילומים, בסדרה החדשה יש שילוב בין רישום מוקפד לבין נזילות צבע
חופשיות, התנסות בתפיסות נושא שונות ועבודות בתלת מימד. הכותרת: "כמעט גן עדן" מהדהדת את
סיפור בראשית – סיפור הבריאה . ההומור נוכח בבחירת הכותרת וגם בעבודות:מצד אחד חופש, שמחה,
מאז'וריות, השתוללות צורנית קרנבלית ומצד שני, הדימויים המופיעים בעבודות הם לא בדיוק גן עדן.

בעבודות מתקיים המפגש בין החי ללא חי, בין הנושם לקפוא. הסדרה מבוססת על צילומים המתארים
פיסות נוף בדרך מירושלים לים המלח – בפריפריה של הציוויליזציה הישראלית. נקודות מכירה בהן
נמכרים פסלים "קיטשיים" לקישוט גינות. מצד אחד – שיתוף פעולה אזורי – שלום – עסקים כרגיל
ומצד שני – הכל תפאורה .

פינה פסטורלית, נוה מדבר, דשא עם שמשיה, שולחנות וכסאות ומכוניות ברקע – שקט ושלווה, נחש
אימתני מתפתל לאורך כל הציור, מפר את האידיליה ושלט המכריז על הימצאותו של מסוף למשיכת
מזומנים מרמז על מקומה של חומריות בחיינו. זוג אנשים עירומים, ספק חיים ספק מתים צפים במימי נחל,
סילוני מים ניתזים מפיותיהם ומסביבם שטים כדים, אדניות וחפצי נוי, ידיהם כמעט ונוגעות זו בזו –
כמו בציור של מיכלאנג'לו "בריאת האדם", כמו בכותרת לספרו של גלעד שר "במרחק נגיעה":
כמעט שלום – כמעט גן עדן.

עודד זידל, אוצר התערוכה

לנה‭ ‬זידל‭:‬ כמעט‭ ‬גן‭ ‬עדן
אוצר‭:‬ עודד‭ ‬זידל
פתיחה‭:‬ ‬חמישי‭,‬26.11.2015‭ ‬ בשעה: ‭ ‬20:00
נעילה‭ :‬‬שבת ‬26.12.2015

בעבודות‭ ‬של‭ ‬לנה‭ ‬זידל‭ ‬בסדרה‭ ‬‮"‬כמעט‭ ‬גן‭ ‬עדן‮"‬‭ ‬מתקיים‭ ‬המפגש‭ ‬בין‭ ‬החי‭ ‬ללא‭ ‬חי‭,‬ בין‭ ‬הנושם‭ ‬לקפוא‭. ‬הסדרה‭ ‬מבוססת‭ ‬על‭ ‬צילומים‭ ‬המתארים‭ ‬פיסות‭ ‬נוף‭ ‬בדרך‭ ‬מירושלים‭ ‬לים‭ ‬המלח‭ – ‬בפריפריה‭ ‬של‭ ‬הציוויליזציה‭ ‬הישראלית‭. ‬נקודות‭ ‬מכירה‭ ‬בהן‭ ‬נמכרים‭ ‬פסלים‭ ‬‮"‬קיטשיים‮"‬‭ ‬לקישוט‭ ‬גינות‭. ‬מצד‭ ‬אחד‭ ‬‮–‬‭ ‬שיתוף‭ ‬פעולה‭ ‬אזורי‭ ‬‮–‬‭ ‬שלום‭ ‬‮–‬‭ ‬עסקים‭ ‬כרגיל‭ ‬ומצד‭ ‬שני‭ ‬‮–‬‭ ‬הכל‭ ‬תפאורה‭.‬
פינה‭ ‬פסטורלית‭ ,‬נווה‭ ‬מדבר‭ ,‬דשא‭ ‬עם‭ ‬שמשיה‭, ‬שולחנות‭ ‬וכסאות‭ ‬ומכוניות‭ ‬ברקע‭ – ‬שקט‭ ‬ושלווה‭ ,‬נחש‭ ‬אימתני‭ ‬מתפתל‭ ‬לאורך‭ ‬כל‭ ‬הציור‭,‬ מפר‭ ‬את‭ ‬האידיליה‭ ‬ושלט‭ ‬המכריז‭ ‬על‭ ‬הימצאותו‭ ‬של‭ ‬מסוף‭ ‬למשיכת‭ ‬מזומנים‭ ‬מרמז‭ ‬על‭ ‬מקומה‭ ‬של‭ ‬החומריות‭ ‬בחיינו‭ .‬זוג‭ ‬אנשים‭ ‬עירומים‭,‬ ספק‭ ‬חיים‭ ‬ספק‭ ‬מתים‭ ‬צפים‭ ‬במימי‭ ‬נחל‭ ,‬סילוני‭ ‬מים‭ ‬ניתזים‭ ‬מפיותיהם‭ ‬ומסביבם‭ ‬שטים‭ ‬כדים‭,‬ אדניות‭ ‬וחפצי‭ ‬נוי‭,‬ ידיהם‭ ‬כמעט‭ ‬ונוגעות‭ ‬זו‭ ‬בזו‭ ‬‮–‬‭ ‬כמו‭ ‬בציור‭ ‬של‭ ‬מיכלאנג‭'‬לו‭ ‬‮"‬בריאת‭ ‬האדם‮"‬‭,‬ כמו‭ ‬בכותרת‭ ‬לספרו‭ ‬של‭ ‬גלעד‭ ‬שר‭ "‬במרחק‭ ‬נגיעה‭” :‬כמעט‭ ‬שלום‭ ‬‮–‬‭ ‬כמעט‭ ‬גן‭ ‬עדן‭.‬

מתוך הטקסט של עודד‭ ‬זידל, ‬אוצר‭ ‬התערוכה

פרטי התערוכה
תאריכים
‬26.12.15‬ -26.11.15
אתר התערוכה
לחצו כאן

תערוכות נוספות

כל התערוכות
Back to top