הסוואה

  • רות שרייבר
  • אלחנדרה אוקרט
  • בתיה רוזנק
  • מזל כרמון
  • שרה נינה מרידור
  • אנדי ארנוביץ

רות שרייבר, בעבודתה Go On Spoil Yourself ("לכי ופנקי את עצמך") מציגה מיצב של מניפה בהירה ומוארת. כל לשונית במניפה מחורצת במילים הקשורות בפעולות פנאי (leisure) המזוהות עם המין הנשי, כדוגמת עטיפות בוץ ועיסויים מסוגים שונים. החריצות על גבי המניפה נדמות לכתב-סתרים או כתב-ברייל, ובאופן מכוון המילים מוסוות וכמעט לא ניתנות לפענוח. לפיכך, במבט ראשון היצירה מתקיימת כחוויה וויזואלית בלבד, אך בקריאה שנייה מתגלה ביקורת חברתית ואירוניה מרומזת. באורח דומה, אנדי ארנוביץ עושה שימוש בשפה חזותית הלקוחה מעולם עיצוב האופנה, כדי להעלות סוגיות חברתיות. סדרת העבודות Crushed עוסקת בייחוס המיני הכפוי על ילדות קטנות, הן בחברה החרדית והן בחברה החילונית/מערבית. קופסאות האור המכילות שמלות קטנות ועדינות שבהן כל הנקודות הארוטיות (לכאורה) מסומנות על ידי פרחים, מסווה את הביקורת הנוקבת העולה מתוכן. עבודה נוספת של ארנוביץ המכונה I Think I Might Be Chicken Little, (כרמז לדמות המצוירת החרדה כי "השמיים עומדים ליפול'), נראית במבט ראשון כבגד הלקוח מתצוגת מסלול של אופנה עילית. בפועל, היא עשויה מרצועות של טקסט, שכל אחד מהם מייצג דאגה או טרדה יומיומית אחרת. מזל כרמון, המגיעה מעולם עיצוב הטקסטיל, יוצרת פסל שעשוי כולו מנייר, במיוחד עבור חלל הגלריה. כרמון עובדת עם הנייר כמו עם בד – היא מכבסת, תופרת, שוזרת ופורמת אותו. הפסל נפתחת כמו מניפה מופשט אך בה בעת נידמה כטוטם בדמות אדם, המזכיר פסלי פולחן שבטיים. אלחנדרה אוקרט מציגה מספר עבודות מתוך סדרת האקוורל Construction of Dance. בכל עבודה מככבת דמות אחת של רקדנית העוטה שמלת בלרינה. כתם הבגד האקספרסיבי והמופשט נוצר מתוך המפגש האקראי לכאורה של הצבע עם הנייר. גם כאן מתקיים משחק בין הפשטה לפיגורטיביות, בין שליטה לבין אי-שליטה. בתיה רוזנק עובדת באופן אינטואיטיבי מתוך התבוננות בצמחייה ובסוגים שונים של עובש. בעזרת התערבות מינימאלית, כמו חוקר מעבדה מיומן, היא בוחנת כיצד כתמי דיו וצבעי מים מתנהגים על גבי נייר. העבודות המונוכרומאטיות והמופשטות של שרה-נינה מרידור מתוך הסדרה מזבח שחור, הן עבודות חומריות העשויות בטכניקה מעורבת המשלבת גרניט, פחם, פיגמנטים ושמן על בד. העבודות האבסטרקטיות, האקספרסיביות נולדו דווקא מתוך העיסוק של מרידור במסורת היהודית. הפסוק המכריע מספר שמות המורה על אי-עשיית פסל ותמונה: "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה" (שמות, פרק כ', פסוק ג'), גרם למרידור לנסות וליצור איקונות יהודיות משלה; אלטרנטיבות אבסטרקטיות לאיסור הפיגורטיבי, אשר באמצעותן היא שואפת להעביר את הצופה לממד אחר – למצב תודעה מדיטטיבי המאפשר חיבור לנשגב.
התערוכה בכללותה, חושפת לצופה הקשרים פנימיים הקיימים בין העבודות של האמניות הלוקחות בה חלק. החיבורים הטבעיים המתקיימים ברמה האסתטית, הרעיונית והמעשית בין היצירות השונות, הולידו את תמהיל התערוכה הנוכחית. כך נוצר מצרף של עבודות במדיומים שונים הנעות מהקונקרטי למופשט, ומהנסתר לנגלה.

הסוואה

פתיחה: 14.5, 20:00
נעילה: 11.6.16

אוצרת: דינה יקסון

אמניות: אלחנדרה אוקרט, אנדי ארנוביץ, מזל כרמון, שרה-נינה מרידור, בתיה רוזניק, רות שרייבר.

התערוכה מאגדת את יצירותיהן של שש אמניות העוסקות באופנים שונים במוטיב ההסוואה (camouflage). מושג זה מגיע מעולם החי והצומח ומשמעותו היטמעות בשטח מבחינה וויזואלית. בטבע, משמשת ההסוואה את הצמחים ובעלי החיים כדי שיוכלו לנוע מבלי להתגלות. שיטה זו אומצה על ידי בני האדם בצורת מדים המסייעים לחיילים להסוות עצמם ולחדור בקלות לשטח האויב. בתערוכה הסוואה עושות חלק מהאמניות שימוש מכוון בשפה אסתטית הלקוחה מעולם האופנה ועיצוב הטקסטיל, ובחלק מהעבודות מתקיים הפער בין המעטפת המסווה לבין המהות האמיתית של היצירה.

פרטי התערוכה
תאריכים
14.5.16-16.6.16

תערוכות נוספות

כל התערוכות
Back to top