המשוטט

המשוטט

בעבודותיו של מיכאל יחילביץ׳ ניכרת פרדוקסליות מעוררת תדהמה: בתוך משטחי הצבע של הנוף השליו, הספוג בטונליות פסטלית, המשוטטים של יחילביץ׳ מזנקים אל הריק, צוללים עם ראשם כלפי מטה היישר אל הקרקע, מזנקים אל מעמקי הים, ככל הנראה – ללא כוונה לשוב ומנפנפים בידיהם, ספק לשלום – ספק לתקווה, מתוך המים הירוקים-אפורים. (הקופצים, III, II, I ,(2017 לפנינו תמונות-הפכים. משחק תעתועי ראיה. הכל כאן חידתי ודו-משמעי.

האנשים המוטלים בסירות – מוטיב חוזר בעבודותיו של יחילביץ׳. הצבעוניות המונוכרומטית הרגועה והנושא הקלאסי, הפסטורלי, התמים לכאורה: מעין “נוף עם סירות”, נהפכו על ידי האמן לאגדה מהפנטת-מצמררת על המסע האחרון. המסע לעולם הבא. אנשים, בסירות ללא משוטים, מתנדנדים קלות בקצב הגלים, נראים כמרקדים בין כפלי משמעויות: אפשר להניח, שהמוטלים בסירות בסך הכל משתזפים…

שלושה אוטובוסים סביב אי תנועה ירוק – גם הם מעוררים הרהורים מעורפלים: האם התנועה במעגל היא אנלוגית לקיפאון? או ש…לא? האם זהו מעגל החיים והמוות? אך מעל האוטובוסים הסובבים – זורחת החמה… או הלבנה? (אי תנועה, 2017) ואולם, הטרגיות והמלנכוליה בעבודותיו של יחילביץ׳ תמיד שזורות באדיקות עם הקומיות. קווי המתאר הפשוטים של הדמויות מאזכרים גיבורים תמימים של סרטי אנימציה – הם תמיד עסוקים: הם שוחים, קופצים, נעים, חותרים, תמיד מכוונים למטרה, שידיעתה שמורה רק להם. נדידתם – הפלגה בקווי החיים: מי בדילוגים, מי
בזינוקים, מי בזחילה ומי בנפילה.

למרות האזכור המתמיד בנוגע לסוף המסע הממתין לכולנו, נוצר הרושם, שמיכאל יחילביץ׳ דווקא אוהב את גיבוריו. נדמה שהאמן שולח מבט פילוסופי בכיוון התנועה של הדמויות האנושיות בחלל ובזמן: שולח חיוך של חמלה לכל המקפצים והחותרים… וכמובן, שולח חיוך, קודם כל – לעצמו.

לנה זידל

פרטי התערוכה
תאריכים
30.11.2017-14.12.2017

תערוכות נוספות

כל התערוכות
Back to top