רינה פלד – ״סירה טובעת״

במוקד התערוכה הנוכחית של רינה פלד נמצאת סדרה מתקופת הסגר של השנה האחרונה. 

הסגר משפיע על הציור של רינה, לא רק מבחינת הנפח – העבודה היומיומית בסטודיו מניבה ציורים רבים –  אלא גם מבחינה סגנונית. בימי הטרום-קורונה, הציורים שלה היו השתקפויות של קטעי  נוף – בעיקר אורבני – שעברו תהליך הפשטה בסטודיו. גם אם הייתה בהם סימבוליקה, היא הייתה מרומזת מאד, לא חד-משמעית. עכשיו הציורים משקפים נופים פנימיים, הלכי נפש הנעים בין אי שקט וגעגועים לעולם שבחוץ, לבין שלווה פנימית עמוקה והתכנסות פנימה. הממד הסימבולי בהם הולך ומתעצם. 

ועדיין, הסדרה נאמנה לשפה המקורית של רינה. גם עכשיו היא ממשיכה  לגרד ולחשוף את השכבות מתחת לפני השטח, כדי לגלות  את הדימוי המסתתר שם. יחד עם זאת ניתן לראות שינוי בזווית ההתבוננות, בנקודת המבט. אם בסדרות הקודמות חשוב היה לרינה לצאת החוצה, להיות נוכחת מול האתרים עצמם: יער שרוף, אתר בנייה, גדרות, מחסומים, וכו', עכשיו המבט שלה מופנה פנימה, לתוך הנפש, כשהיא קשובה גם לכל צליל או ניחוח החודרים הביתה דרך חור המנעול, או חריץ בחלון: ציוץ של ציפור, פרח בגינה, וכיוצא בזאת. 

המצב בו מצאה רינה את עצמה – כמו אמנים רבים אחרים –  דומה מאד לקיום על סירה בלב ים. אין לאן לברוח. הסירה, שטה לעתים בשלווה בים הפתוח ולעתים ערפל מכסה אותה, קורה גם, שהיא נקלעת ללב הסערה, אך גם כשהיא מאיימת לטבוע, אין מנוס מלהמשיך להחזיק בהגה הספינה ולנווט את דרכה.

 

למידע נוסף

אמני הגלריה

    
Back to top