אֵיךְ בָּאָה תְּבוּנָה לְכַפּוֹת יָדַי

לָצוּר אֶת הָאֶבֶן

עַד שֶׁתֹּאמַר

כִּי טוֹב

 

כַּפּוֹתַי מוּנָעוֹת מֵעַצְמָן

וּבָאֶבֶן בְּשִׁגָּעוֹן תִּנְהַגְנָה

כְּמוֹ פֻּרְעָנוּת וָאֹשֶר

חֲרוּטִים בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי

מרים חלפי ברוך, "איך באה תבונה", מתוך כִּמָּהוֹן, הקיבוץ המאוחד 1999

 

בתערוכה מארג שוזרת מזל כרמון עבודות חדשות בעבודות קודמות, המוצגות כאן באופן שונה. ההצבה המחודשת של עבודות כמגמה חוזרת בתערוכותיה פותחת בפניה אפשרות לפעולה נוספת עליהן, גם לאחר שהושלמו כביכול, בהתאם לרוח התערוכה ואופי החלל.

כרמון, היוצרת בנייר זה שנים, ממשיכה לחקור את תכונות החומר גם בתערוכה הנוכחית. לצד הגופים האמורפיים, המהדהדים צורות אורגניות הנקשרות בטבע ובאורגניזם החי, מוצגות עבודות המאירות במרומז את הרקע האישי שלה, שממנו היא שואבת ומפתחת את הטכניקה שלה במהלך השנים. גוף העבודות המוצג בתערוכה מעיד ביתר שאת על הפעולה הידנית העקבית עד אובססיבית.

המושג "מארג" מייצג הן את הפעולה והן את התוצר של האריגה, כמוהו גם עבודותיה של כרמון מעידות על הפעולות שהיא ביצעה בנייר. בתהליך עבודתה היא מתייחסת לנייר כאל בד, ואף התוצר המתקבל בסופו מתעתע בצופה. סדר הפעולות חוזר על עצמו בכל יצירה ויצירה: שטיפת הנייר במים,  צביעת הנייר ורקימה בו תוך עיצוב האובייקט. כל עבודה מתחילה ומסתיימת בדיוק באופן הזה.

העבודות המבוססות על הגזרות של המגזין "בורדה" והפעולות המבוצעות בנייר כאילו היה בד מרמזות על הביוגרפיה של האמנית כבת למשפחה של חייטים ואנשי אופנה. במשך תקופה ארוכה במחצית השנייה של המאה ה-20 שימשו גזרות ה"בורדה" נשים מכל רחבי העולם, אשר חסכו בהוצאות הבית על ידי תפירת בגדים לבני משפחתם. שרטוטים אלו שהפכו לשפת סימנים בינלאומית הנהירה לנשים רבות משילים מעצמם בעבודותיה של כרמון את הפונקציונאליות שלהם והופכים למערך אמורפי, אסתטי ומופשט באמצעות פעולת התפירה של כרמון, המעלה באופן זה שאלות בדבר "המלאכה העמלנית הנשית".

העבודה שומרי הסף, מערך "עמודים" הניצב בחדר המרכזי של הגלריה, מדגימה את גלגולן של היצירות מתערוכה לתערוכה. השהייה בינות ה"גזעים" מעוררת חוויה חושית שעיקרה השתאות מן הפעולה הסיזיפית של התפירה, מן התפרים האינסופיים הנעוצים בנייר הצבוע ויוצרים מארג סבוך של תנועה. חוויה זו עוברת כחוט השני גם בין שאר העבודות המוצגות בתערוכה.

בחצר הגלריה מקדמת העבודה עקבות הזמן את פני המבקרים. העבודה החשופה נתונה לשינויי מזג האוויר, להשפעת הלחות ואור השמש וכן ל"טיפולם" של בעלי החיים בסביבה. נדמה כי כרמון מבקשת לאתגר, פעם נוספת, את הנייר המפוסל, ולאפשר לסביבה לתת בו את אותותיה לאורך זמן.

אוצרת: תמר גיספאן-גרינברג

פרטי התערוכה
תאריכים
13.05.2017 -07.04.2017
אתר התערוכה
לחץ כאן
הרשמה לעדכונים על תערוכות חדשות בגלריה
 

אמני הגלריה

    
Back to top